למה אנחנו עוזבים את התנורים הרגילים לטובת טיפול באמצעות אור אינפרא-אדום
בואו נהיה כנים: השיטה הישנה לייבוש של חומרים חצי-מוליכים – כלומר, הכנסתם לתנור ענקי – כבר לא יעילה. רובנו עוברים עכשיו לשימוש באור אינפרא-אדום. זה לא קשור רק לדרישות הסביבתיות או להסרת העופרת; זה קשור לעובדה ששיטת החימום הרגילה היא פשוט לא יעילה.
חשבו על זה: כשמשתמשים באוויר מחומם, צריך לחמם כמות עצומה של אוויר כדי שהחום יגיע לשטח החומר. זו בזבוז של אנרגיה. אור אינפרא-אדום חוסך את השלב הזה – הוא שולח אנרגיה ישירות לחומר. אין צורך לחכות.
ההיבט האנרגטי
תנורים רגילים צורכים הרבה אנרגיה. הם מבזבזים חצי מהזמן שלהם על חימום קירות התנור והאוויר סביב החומר. זו בזבוז.
עם תאורות אינפרא-אדום, אנחנו יכולים לחמם רק את האזורים הדרושים בחומר. אנחנו משתמשים באור אינפרא-אדום באורך גל קצר או בינוני, כך שהחום יגיע לשטח מיד.
היתרון הגדול? זמן החימום כמעט אפסי. אין צורך לחכות שהתנור יגיע לטמפרטורה הנכונה. פשוט מדליקים את התאורה והכל מתחיל.
התמודדות עם הדרישות לחומרים ללא עופרת
הבעיה היא שחימום של חומרים ללא עופרת דורש טמפרטורות גבוהות יותר מאשר בשימוש בחומרים עם עופרת. אם מנסים להשיג טמפרטורות אלו באמצעות אוויר מחומם, זה מסוכן – יש סיכון שהחומרים יינזקו או שהשבבים יתחממו יותר מדי.
אור אינפרא-אדום מאפשר לנו לחמם את האזורים הדרושים בדיוק. על ידי שינוי אורך הגל, אנחנו יכולים להגיע לטמפרטורות הנדרשות מבלי לחמם את כל השבב. זו גם שיטה נקייה יותר – אין גזי בעירה, אין פליטות פחמן. רק חום נקי.
החיסרון (כי תמיד יש חיסרון)
אור אינפרא-אדום אינו פתרון מושלם. יש לו כמה חסרונות.
בגלל העוצמה הגבוהה שלו, יכולים להיווצר הבדלי טמפרטורה גדולים. אם החומרים שבהם משתמשים יש להם עובי שונה או מורכבים מחומרים שונים, חלקים מסוימים יתחממו מהר יותר מאחרים.
אם לא נקפיד על המרחק בין החומרים, יכולים להיווצר אזורים חמים מדי שעלולים לפגוע בחומרים. צריך להיות זהירים ולוודא שהמרחקים נכונים, כדי שהחימום יהיה אחיד בכל השבב.
אבל כשעושים זאת כראוי, זו שיטה מעולה.